אי שם בראשון לציון, אני מחליט ללכת על דירה דיסקרטית כי השבוע היה זוועה – פקקים, בוס צועק, וחשבונות שמתרבים כמו ארנבים. אני גולש באתר, רואה מודעה עם תמונות של דירה שנראית כמו מלון חמישה כוכבים, הבחורה בתמונה חמודה אבל לא מוגזמת. אני שולח הודעה, מסכמים על 600 שקל לשעה, היא נותנת כתובת בשכונה טובה, לא איזה חור במרכז העיר. "תבוא ב-8 בערב," היא כותבת. אני חושב, יאללה, פעם ראשונה בראשון, אולי יהיה נחמד.
אני נוסע לשם, חונה רחוק קצת כדי לא למשוך תשומת לב, הולך ברגל. השכונה שקטה, בתים יפים, עצים מסביב, נראה כמו מקום של אנשים עם כסף. אני מגיע לבניין – חדש, לובי נקי, מעלית שקטה. אני עולה לקומה 3, דופק בדלת בעדינות. היא פותחת, אבל רגע, לא – הדלת נעולה, אבל היא שלחה קוד. לא, היא אמרה "הדלת פתוחה, תיכנס." אני דוחף, נכנס פנימה. וואו, הדירה גדולה כמו חללית – סלון ענק עם ספה עור לבנה, טלוויזיה פלזמה על הקיר, מטבח קטן אבל מצויד, חלונות גדולים עם וילונות כהים. אני מסתכל מסביב, רואה חדר שינה עם מיטה king size, מצעים לבנים נקיים, ואפילו ג'קוזי בחדר רחצה – כן, ג'קוזי אמיתי, עם נרות מסביב וריח של סבון יוקרתי.
אבל איפה הבחורה? אני קורא, "הלו? מישהי כאן?" שקט. אני חושב, אולי היא במקלחת. אני יושב על הספה, מחכה. חמש דקות עוברות, עשר, רבע שעה. אני שולח הודעה, "אני כאן, איפה את?" היא עונה, "סליחה, איחור קטן, תהיה שם עוד 20 דקות." וואלה, 20 דקות? אני צוחק לעצמי, "יא אללה, שילמתי כדי להיות לבד בדירה יוקרתית." אני קם, מסתובב – הדירה מושלמת, רצפה פרקט, תאורה רכה, אפילו בקבוק יין זול על השולחן. אני פותח אותו, שותה כוס, חושב, זה כמו להיות באיירbnb יקר אבל בלי בעלים.
הזמן עובר לאט, אני מתחיל להסתכל בטלפון, גולש באינסטגרם, רואה תמונות של חברים בחופשות. אני חושב על החיים שלי – בן 29, גר לבד בתל אביב, עובד יותר מדי, יוצא פחות. "מה אני עושה כאן?" אני שואל את עצמי בקול. הדירה ריקה, שקטה, רק רעש של מכוניות מרחוק. אני הולך לחדר הרחצה, רואה את הג'קוזי – גדול, יכול להכיל שניים בקלות. אני מדליק את המים, רואה איך זה מתמלא, בועות. "אולי אכנס לבד?" אני צוחק, "לא, זה יהיה עצוב מדי." אבל זה גורם לי לחשוב – כמה פעמים אני לבד ככה? בעבודה, בבית, עכשיו כאן. אירוני, שילמתי כדי לא להיות לבד, ועכשיו אני יושב כמו אידיוט.
חצי שעה עוברת, אני כבר עצבני קצת. שולח הודעה נוספת, "עוד כמה?" היא עונה, "בדרך, 10 דקות." אני נשכב על המיטה, בוהה בתקרה. המיטה נוחה, רכה, ריח של בושם נשי קל. אני מדמיין איך זה יהיה – היא תגיע, נתחיל, אולי בג'קוזי. אבל ההמתנה הורגת אותי. אני קם, פותח ארון – בגדים נשיים, נעליים, כמה צעצועים. וואלה, זה דירה מקצועית, לא סתם. אני צוחק, "אני כמו בלש פרטי עכשיו." הזמן נמתח, אני שותה עוד יין, מרגיש קצת מסוחרר. "אם היא לא תגיע, אני הולך," אני אומר לעצמי. אבל אני נשאר, כי כבר כאן.
פתאום, דלת נפתחת. היא נכנסת, מתנצלת, "סליחה, היה פקק מטורף." היא נראית טוב – שיער בלונדיני ארוך, עיניים חומות, גוף ספורטיבי, לבושה בג'ינס צמוד וחולצה. "אני נטלי," היא אומרת, מחייכת. אני קם, "כן, אני חיכיתי." היא צוחקת, "ראיתי שפתחת יין, טוב עשית." אנחנו מתיישבים, מדברים קצת – היא בת 26, עושה את זה כדי לשלם שכירות, גרה כאן לפעמים. "הדירה יפה, לא?" היא שואלת. אני מהנהן, "כן, אבל הייתי לבד שעה, כמעט נרדמתי." היא צוחקת, "סורי, אבל עכשיו אני כאן, בוא נפצה על זה."
אנחנו מתחילים להתחמם – היא מנשקת אותי, ידיים על החזה, אני מוריד לה את החולצה. ציצים יפים, חזייה שחורה. היא לוקחת אותי לחדר השינה, "בוא, נתחיל כאן." הסקס מתחיל טוב – היא יורדת לי, אני מלטף אותה, היא גונחת קצת. אבל בראש, אני עדיין חושב על ההמתנה – איך זה גרם לי להרהר בחיים הריקים שלי. אנחנו עוברים לג'קוזי, מים חמים, בועות, היא יושבת עליי, נעה לאט. זה מעולה, חם, רטוב, אבל עם טוויסט – כל פעם אני זוכר את השעה לבד, צוחק בפנים. "מה מצחיק?" היא שואלת. אני אומר, "כלום, סתם." הסקס נמשך, פרוע, היא מלמעלה, אני מאחור, גומרים יחד.
אחרי, אנחנו שוכבים, היא מציתה סיגריה, "היה טוב?" אני צוחק, "כן, אבל ההמתנה הייתה כמו טיפול פסיכולוגי – חשבתי על הכל." היא מחייכת, "טוב, לפחות הדירה יוקרתית." אני חושב, כן, מושלמת למרות הטוויסט.
אני יוצא מהדירה, השעה כבר מאוחרת, הרחוב שקט, רק כמה מכוניות חולפות. אני הולך לכיוון האוטו, ראש מלא במחשבות – הסקס היה מעולה, נטלי ידעה מה היא עושה, הגוף שלה נע כמו מכונה משומנת, אבל ההמתנה הזאת, השעה לבד, זה מה שנתקע לי. אני צוחק לעצמי בדרך, "וואלה, שילמתי 600 שקל כדי להיות פילוסוף בדירה יוקרתית." השכונה עדיין נראית טוב, אורות מהבתים, אנשים רגילים חיים חיים נורמליים, ואני? חוזר הביתה אחרי מפגש כזה.
באוטו, בפקקים חזרה לתל אביב, אני מדליק רדיו, שירים ישנים, ומתחיל להיזכר בפרטים. הדירה הייתה גדולה, לפחות 100 מטר, עם עיצוב מודרני – קירות לבנים, תמונות אבסטרקטיות, אפילו צמחים מזויפים בפינות. הג'קוזי היה הכוכב – מים חמים, בועות שמעסות את הגב, וניחוח של שמנים אתריים. כשהיא הגיעה, מילאנו אותו יחד, נכנסנו עירומים, היא ישבה לי על הברכיים, ידיים חלקלקות, נשיקות רטובות. אבל לפני זה, כשהייתי לבד, הסתכלתי עליו כמו על חבר ותיק – "אתה יוקרתי, אבל ריק." זה גרם לי לחשוב על החיים שלי, איך הכל נראה מבחוץ יפה, אבל בפנים ריק לפעמים. אירוני, לא? באתי לסקס, קיבלתי שיעור בפסיכולוגיה.
למחרת בעבודה, אני יושב מול המחשב, אבל הראש לא שם. הבוס שואל אם הכל בסדר, אני מחייך, "כן, סתם עייף." בפנים אני צוחק – עייף מהמתנה, לא מהסקס. אני מסמס לחבר, "אתמול בראשון, דירה מטורפת אבל חיכיתי שעה לבד." הוא עונה, "חחח, כמו דייט גרוע." אני כותב חזרה, "כן, אבל הסוף היה טוב." אנחנו מדברים על זה בשיחה, הוא מספר על פעם שהוא נתקע בדירה גרועה בתל אביב, מלוכלכת עם ריח של סיגריות. "שלי הייתה יוקרתית," אני אומר, "שכונה טובה, בלי רעשים, חניה קלה." הוא צוחק, "מזלך, אבל ההמתנה? זה הורג את החשק." אני מסכים, אבל אומר, "דווקא לא, זה בנה מתח, כמו פורפליי ארוך."
אחר הצהריים, אני חוזר הביתה, פותח מקרר, אוכל משהו זריז, ויושב על הספה. אני נזכר באווירה – הדירה הייתה מושלמת, אורות עמומים, מוזיקה קלה מהטלוויזיה אם רציתי, אפילו מגבות נקיות בחדר רחצה. כשהיא הגיעה, הכל זרם – התפשטנו בסלון, עברנו למיטה, היא רכבה עליי חזק, ידיים על הקיר, גניחות אמיתיות או מזויפות, מי יודע. אחר כך הג'קוזי, מים חמים, היא מלטפת אותי מתחת למים, אני נוגע בה, מרגיש את הגוף הרטוב. זה היה לוהט, אבל ההמתנה הוסיפה טעם – כמו לחכות למשהו טוב, זה עושה אותו טוב יותר. אני חושב, אולי זה השפיע לטובה, כי כשהיא הגיעה, הייתי כבר מוכן, חם.
בערב, אני יוצא לבר עם חברים, מספר את הסיפור בקצרה – "דירה בראשון, יוקרתית כמו מלון, אבל הבחורה איחרה שעה." הם צוחקים, "מה עשית? ראית טלוויזיה?" אני אומר, "כן, וחשבתי על החיים." אחד מהם אומר, "אתה פילוסוף, אחי." אנחנו שותים בירה, מדברים על דירות כאלה – איך לפעמים הן גרועות, קטנות, מלוכלכות, אבל זאת? גדולה, נקייה, עם ג'קוזי שגורם לך להרגיש מיליונר. "השכונה טובה," אני מוסיף, "לא סטרס, בלי חשש שמישהו יראה." הם שואלים אם אחזור, אני צוחק, "אולי, אבל אבקש שתגיע בזמן."
לילה, אני שוכב במיטה, לא מצליח להירדם. אני מדמיין את הדירה שוב – ריקה, שקטה, יוקרתית אבל בודדה. זה גורם לי לחשוב על עצמי – איך אני חי בדירה שלי, נקייה אבל ריקה, בלי בת זוג קבועה, רק מפגשים כאלה. אירוני, שדווקא שם, לבד, הבנתי את זה. אבל הסקס פיצה על הכל – נטלי הייתה מקצוענית, גוף חטוב, תנועות מדויקות, גמרנו פעמיים, פעם בג'קוזי, פעם על המיטה. האווירה הייתה מושלמת, למרות הטוויסט של ההמתנה. אני צוחק בחושך, "פעם הבאה אביא ספר." אבל עמוק בפנים, אני יודע שזה חלק מהכיף – ההפתעות, הבלתי צפוי. בלי זה, זה סתם עוד יום.
אני קם בבוקר, ראש כבד מהיין של אתמול, הולך לעבודה כמו זומבי. בפקקים, אני נזכר שוב בדירה – יוקרתית, ריקה, כמו החיים שלי לפעמים. אני צוחק לעצמי, "וואלה, הפכתי למשורר אחרי שעה לבד." בעבודה, אני מספר לחבר במטבחון, "אתמול בראשון, דירה כמו ארמון, אבל חיכיתי כמו אידיוט." הוא צוחק, "מה, היא לא הגיעה?" אני מספר, "הגיעה, אבל מאוחר. הסקס היה טופ, ג'קוזי וכל החרא, אבל ההמתנה? זה גרם לי לחשוב על הכל – עבודה, בדידות, למה אני עושה את זה." הוא מהנהן, "כן, לפעמים זה ככה. אבל הדירה נשמעת שווה." אני חושב, כן, שווה, אבל עם טוויסט שגורם לך להרהר.
אחרי העבודה, אני מחליט לנסות שוב משהו דומה, אבל לא בראשון. אני גולש באתר, רואה מודעה אחרת בתל אביב, דירה רגילה, לא יוקרתית. אני מזמין, מגיע – הדירה קטנה, מבולגנת קצת, הבחורה מגיעה בזמן, סקס סביר, אבל אני משווה כל הזמן לזאת בראשון. "שם היה ג'קוזי," אני חושב באמצע, צוחק בפנים. היא שואלת, "מה מצחיק?" אני אומר, "כלום, סתם זיכרון." אחרי, אני יוצא, מרגיש ריק יותר – בלי ההמתנה, בלי החשיבה, זה סתם עסקה. אני חוזר הביתה, פותח טלוויזיה, אבל הראש חוזר לשם – הסלון הגדול, הווילונות הכהים, הריח הנקי. אולי ההמתנה הייתה החלק הטוב, כי היא הכריחה אותי להיות עם עצמי, בלי הסחות.
בערב, אני מתקשר לאמא, סתם לדבר. היא שואלת מה חדש, אני מספר משהו כללי על טיול לראשון, בלי פרטים. "נשמע נחמד," היא אומרת. אני צוחק בפנים, "כן, נחמד מאוד." אחרי השיחה, אני יושב על המרפסת, שותה בירה, ומדמיין את הדירה שוב. לבד שם, מסתכל על הג'קוזי הריק, חושב על חיים – איך הכל נראה מושלם מבחוץ, אבל בפנים ריק אם אין מישהו למלא את זה. אירוני, שבאתי לסקס, קיבלתי שעה של התבודדות יוקרתית. אני שולח הודעה לנטלי, "היי, היה כיף, אולי שוב?" היא עונה, "בטח, אבל תבוא מוקדם, לא אאחר הפעם." אני צוחק, "לא, דווקא ההמתנה הייתה חלק מהכיף."
כמה ימים אחרי, אני חוזר לראשון, אותה דירה. היא נותנת כתובת, אני מגיע – הדלת פתוחה, נכנס, והפעם היא שם, מחכה עם חיוך. "לא איחרתי," היא אומרת. אנחנו מתחילים מיד – נשיקות בסלון, בגדים נופלים, עוברים לג'קוזי. מים חמים, בועות, היא יושבת עליי, נעה לאט, אחר כך חזק יותר. הסקס פרוע – אני מזיין אותה על הרצפה, היא גונחת, ידיים בכל מקום, זיעה מעורבת במים. אנחנו גומרים יחד, שוכבים אחרי, מדברים קצת. "למה חזרת?" היא שואלת. אני צוחק, "בגלל הדירה, וההמתנה הקודמת." היא מרימה גבה, "מוזר." אני מסביר, "זה גרם לי לחשוב, כמו טיפול." היא צוחקת, "אתה משוגע, אבל נחמד."
אחרי, אני יוצא, מרגיש טוב יותר. אבל בדרך הביתה, אני חושב – הפעם בלי המתנה, זה היה סתם סקס טוב, בלי הטוויסט. אולי אני צריך את הבלתי צפוי כדי להרגיש חי. אני מספר לחברים בבר, "פעמיים בראשון, פעם עם המתנה, פעם בלי." הם צוחקים, "אתה מכור לדירות." אני מהנהן, "כן, אבל רק ליוקרתיות הריקות." אנחנו שותים, מדברים על חיים – איך כולם רצים, אבל לפעמים צריך להיתקע לבד כדי להבין. אחד מהם אומר, "אתה פילוסוף אחרי סקס?" אני צוחק, "כן, במיוחד אחרי ג'קוזי."
עם הזמן, הסיפור הופך לאנקדוטה – "הדירה היוקרתית אבל הריקה." אני נזכר בה כשאני לבד בבית, צוחק על המזל – שילמתי כדי למלא את הריק, אבל הריק מילא אותי. אולי פעם הבאה אבקש ממנה לאחר בכוונה, כדי שיהיה זמן לחשוב. או שלא, כי בסוף, זה סתם סיפור מצחיק על גבר שנתקע בדירה מושלמת, מחכה לסקס, ומקבל שיעור חיים בחינם. וואלה, איזה עולם – יוקרה ריקה, אבל מלאה באירוניה.
