אי שם בטבריה, אני מחליט להיכנס למקום עיסוי כי הטיול לצפון היה ארוך, הגב כואב לי מהדרך, וחשבתי שקצת מגע יעשה לי טוב. אני מסתובב בעיר, רואה שלט קטן "עיסוי ארוטי מקצועי", נראה לא רע, לא איזה חור מלוכלך. אני נכנס, פוגש את הבחורה – נגיד לה קוראים שירה, בת 28 בערך, שיער חום גלי, עיניים שחורות, גוף רזה אבל עם קימורים נחמדים. היא מחייכת, "בוא, 400 שקל לשעה, כולל הכל." אני צוחק לעצמי, "כולל הכל? יאללה." אני משלם, נכנס לחדר – חשוך קצת, נרות, ריח של שמנים, מיטת עיסוי באמצע, מוזיקה רכה מהרמקול.
היא אומרת לי להתפשט, להישכב על הבטן, מכסה אותי במגבת. אני עושה, מרגיש קצת מוזר אבל נרגע. היא מתחילה לעסות – ידיים חמות, שמן זולג על הגב, לוחצת על השרירים. "אתה מתוח," היא אומרת, "תירגע." אני מהנהן, סוגר עיניים, המוזיקה ברקע – איזה שירים ישנים, כמו אריק איינשטיין או משהו. זה נעים, היא יודעת מה היא עושה, עוברת מהכתפיים למותניים, לרגליים. אני חושב, וואלה, זה עיסוי רגיל, אולי לא יהיה ארוטי בכלל. אבל אז היא מתחילה ללחוץ יותר קרוב לתחת, ידיים מחליקות פנימה, ואני מרגיש את זה – זה הופך ארוטי לאט.
פתאום, בזמן שהיא מעסה, היא מתחילה לזמזם עם המוזיקה. קול נחמד בהתחלה, אבל אז היא פותחת פה ומתחילה לשיר בקול רם – "ירושלים של זהב" או משהו, אבל מזייף כמו חתול רטוב. אני פוקח עיניים, צוחק בפנים, "מה זה?" היא לא שמה לב, ממשיכה לעסות ולשיר, ידיים עכשיו על הירכיים, קרוב לביצים. "אתה אוהב מוזיקה?" היא שואלת באמצע שורה. אני אומר, "כן, אבל..." היא צוחקת, "אני שרה כדי להרפות אותך." אני חושב, כן, מרפה אותי מצחוק. היא ממשיכה, עוברת לשירים יותר מודרניים, כמו אייל גולן, אבל הקול שלה נוראי – גבוה מדי, לא במקום.
אני מתהפך על הגב, היא מורידה את המגבת, מתחילה לעסות את החזה, הבטן, יורדת למטה. עכשיו זה ארוטי לגמרי – ידיים על הזין, מלטפת לאט, ואני קשה מיד. אבל היא לא מפסיקה לשיר! "אהבה שלי, את כמו..." היא שרה, מזייפת, ואני פורץ בצחוק. "מה מצחיק?" היא שואלת, לא נעלבת. אני אומר, "השירה שלך, זה... מיוחד." היא צוחקת, "כן, אני זמרת חובבת, זה מוסיף אווירה." אני חושב, כן, אווירה של קומדיה. היא ממשיכה, עכשיו יורדת לי עם הפה, אבל בין מציצה לליקוק היא שרה מילה או שתיים. אני צוחק כל הזמן, אבל זה לא הורס את החשק – דווקא מוסיף, כמו סרט מצחיק עם סקס.
העניינים מתחממים, היא קמה, מתפשטת – גוף יפה, ציצים קטנים אבל זקורים, תחת עגול. היא יושבת עליי, נעה לאט, ואני נוגע בה, מלטף. "תשיר משהו," אני אומר בצחוק. היא מתחילה לשיר "הללויה" אבל מזייף נורא, ואנחנו צוחקים יחד. זה הופך לסקס פרוע – היא מלמעלה, אני תופס אותה, דופק חזק, היא גונחת אבל מערבבת עם שירה. "אה... הללו... יאה!" זה מצחיק בטירוף, אני כמעט גומר מצחוק. אנחנו מחליפים תנוחות, מאחור, היא שרה שיר אהבה, אני צוחק מאחוריה, תופס שיער.
בסוף, אני גומר בפנים (עם קונדום, כמובן), היא נשכבת לידי, צוחקת. "היה כיף?" היא שואלת. אני אומר, "כן, אבל השירה... וואו." היא מחייכת, "זה הטוויסט שלי, עושה את זה מיוחד." אני קם, מתלבש, יוצא משם עם חיוך. הטיול בטבריה הפך לזיכרון מצחיק – עיסוי שהפך לקונצרט פרטי, עם סקס וזיופים. אני הולך לאגם, מסתכל על המים, צוחק לעצמי – יא אללה, איזה יום.
אני הולך לאגם, מסתכל על המים הכהים, הרוח קלה, וריח של דגים באוויר. הטיול לצפון היה אמור להיות רגוע – נסעתי לראות את הכנרת, לטייל קצת, אבל העיסוי הזה הפך את הכל לקומדיה פרטית. אני יושב על ספסל, שולח הודעה לחבר, "אתה לא מאמין, עיסוי בטבריה עם בחורה ששרה כמו זמרת אופרה כושלת." הוא עונה מיד, "חחח, ספר!" אני כותב בקצרה – על השירה המזייפת, איך זה התערבב עם הסקס, והוא שולח אימוג'י צוחקים, "אתה משוגע, אבל נשמע כיף." אני צוחק, כן, כיף אבל מוזר. בראש, אני משחזר את החדר – הנרות המהבהבים, הרמקול עם מוזיקה, והקול שלה שממלא את האוויר כמו צרחה של תרנגולת.
למחרת, אני קם מוקדם במלון הקטן ששכרתי, יוצא לארוחת בוקר – פיתה עם זעתר, קפה שחור, מסתכל על האגם שוב. אבל הראש תקוע בשירה. אני חושב, אולי היא באמת זמרת? אני גולש בטלפון, מחפש אם יש זמרות בטבריה, אבל כלום. צוחק לעצמי, "יאללה, זה סתם טוויסט משלה." אני נוסע לכיוון צפת, אבל בדרך עוצר בתחנת דלק, קונה חטיף, ומדמיין אותה שרה שם – "הללויה" עם זיופים, ידיים על הגוף שלי. זה גורם לי להתחרמן קצת, אבל גם לצחוק. אירוני, עיסוי ארוטי שהופך למופע, לא סתם מגע.
בערב, אני חוזר לתל אביב, פקקים כמו תמיד, מדליק רדיו – שיר של שרית חדד, ואני צוחק בקול, "וואלה, זה מזכיר לי אותה." אני מגיע הביתה, זורק את התיק, מתקלח, אבל הריח של השמנים עדיין עליי. אני שוכב על הספה, פותח בירה, ומספר לחבר אחר בטלפון. "שמע, בטבריה, עיסוי עם שירה." הוא צוחק, "מה, כמו קריוקי?" אני מספר פרטים – איך היא ירדה לי תוך כדי זמזום, איך כשהיא רכבה עליי שרה "אהבה", מזייפת אבל עם אנרגיה. "הקול היה נוראי," אני אומר, "אבל זה הוסיף, כמו סרט קומדיה ארוטי." הוא אומר, "אתה צריך להקליט פעם הבאה." אני צוחק, "לא, זה יישאר בראש."
למחרת בעבודה, אני יושב בפגישה, הבוס מדבר על יעדים, ואני חולם בהקיץ – שירה על מיטת העיסוי, ידיים חלקלקות, שרה "ירושלים של זהב" תוך כדי ליקוק. אני כמעט פורץ בצחוק, מכסה פה. אחרי, במטבחון, אני מספר לעמית, "טיול לצפון, עיסוי מטורף." הוא שואל פרטים, אני נותן גרסה מצונזרת – "הבחורה שרה, זה היה מצחיק." הוא צוחק, "בטבריה? שם הכל מוזר." אני חושב, כן, טבריה עם האווירה העתיקה, האגם, והעיסוי הזה שהפך לקונצרט. האווירה בחדר הייתה חמה, שמנים חלקים, גוף שלה נע עליי, אבל השירה – זה מה שהפך את זה לזיכרון.
בערב, אני יוצא עם חברים לבר, מספר את הסיפור המלא – "נכנסתי לעיסוי, היא מתחילה לשיר, קול זוועה, אבל הסקס... וואו." הם צוחקים עד דמעות, "אתה בן מזל, או משוגע?" אני אומר, "שניהם." אנחנו שותים, מדברים על חוויות דומות – אחד מספר על עיסוי בתאילנד, אבל בלי שירה. "שלי היה ייחודי," אני אומר, "טוויסט מוזיקלי." אני נזכר בפרטים אינטימיים – איך היא גנחה ושילבה מילים משירים, "אה... בוא אליי... הללויה!" זה היה פרוע, ידיים בכל מקום, זיעה, צחוק. בסוף, כשגמרתי, היא שרה "תודה" או משהו, צחקנו יחד.
אחרי הבר, אני חוזר הביתה, שוכב במיטה, מאונן קצת על הזיכרון – דמיין אותה שרה, יורדת, נעה. אני גומר, צוחק, "וואלה, זה תקוע." למחרת, אני מחליט לא לספר יותר, אבל כשאני שומע שיר ברדיו, אני נזכר. אולי פעם אחזור לטבריה, אחפש אותה שוב. או שלא, כי זה היה חד פעמי, מצחיק. הטיול הפך לזיכרון – לא רק האגם, אלא הקונצרט הפרטי הלוהט.
אני קם למחרת בעבודה, אבל הראש עדיין בטבריה – לא בכנרת, לא בנופים, אלא בחדר העיסוי ההוא עם השירה המזייפת. אני יושב מול המחשב, מנסה להתרכז בקוד, אבל כל פעם שמישהו מזמזם שיר במשרד, אני פורץ בצחוק. הבוס מסתכל עליי מוזר, "מה קרה לך היום?" אני אומר, "כלום, סתם זיכרון מצחיק מהטיול." בפנים אני מדמיין אותה שרה "הללויה" תוך כדי שהיא יורדת לי, הקול נשבר באמצע, ואני צוחק כמו משוגע. וואלה, זה הפך את הסקס למשהו אחר – לא סתם גניחות, אלא מופע קומי עם בונוס ארוטי.
אחרי העבודה, אני הולך לחדר כושר, רץ על ההליכון, ושם מוזיקה באוזניות – שיר של עומר אדם, ואני צוחק שוב. "יא אללה, היא הייתה שרה את זה גרוע פי אלף," אני חושב. אני מתחיל לספר לחבר בחדר כושר, "שמע, בצפון, עיסוי ארוטי עם טוויסט." הוא עוצר את המשקולות, "מה?" אני מספר – על החדר החשוך, השמנים, הידיים החלקות, ואז השירה שנשמעת כמו חתול דרוס. "היא רכבה עליי ושירה 'אהבה שלי', מזייפת כל מילה," אני אומר, והוא מתגלגל מצחוק. "אתה צחקת באמצע?" הוא שואל. אני מהנהן, "כן, אבל זה לא הפריע – דווקא חימם יותר, כמו סרט פורנו קומי." הוא אומר, "אני חייב לנסות, אבל בלי שירה." אני צוחק, "לא, השירה זה הכוכב."
בערב, אני יושב בבית, פותח יוטיוב, מחפש שירים ישנים, ומנסה לדמיין אותה – שירה, עם הגוף הרזה, הציצים הקטנים נעים עם התנועות, הפה פתוח לשירה ולמציצה בו זמנית. אני מתחיל להתחרמן, מוריד מכנסיים, מאונן לאט, זוכר איך היא נעה עליי, ידיים על החזה שלי, שרה "ירושלים של זהב" אבל משנה מילים ל"ירושלים של זין" או משהו מטורף. אני גומר חזק, צוחק אחרי, "וואו, זה עדיין עובד." אני קם, שותה מים, חושב – אולי אחזור לטבריה ספציפית בשבילה? אבל יאללה, מי נוסע לצפון רק בשביל עיסוי עם זמרת כושלת? זה יהיה כמו להיות מעריץ של להקה גרועה.
כמה ימים אחרי, אני פוגש בחורה בדייט, מספר לה חלקים מהסיפור בלי פרטים מלוכלכים. "בטבריה, עיסוי עם מוזיקה חיה," אני אומר. היא צוחקת, "נשמע רומנטי." אני פורץ, "רומנטי? הקול היה זוועה, כמו קריוקי שיכור." היא שואלת, "והעיסוי?" אני מחייך, "מעולה, עבר לסקס פרוע." היא מרימה גבה, "אתה חזיר." אני צוחק, "מה, כולם צריכים רילקס." אבל זה גורם לי לחשוב – למה אני מספר את זה? כי זה מצחיק, כי זה זיכרון שנתקע כמו שיר גרוע בראש. הדייט נגמר בסקס רגיל, בלי שירה, ואני משווה – משעמם בהשוואה. "חסר הטוויסט," אני חושב אחרי.
שבוע עובר, אני נוסע שוב לצפון לעבודה, עוצר בטבריה. אני הולך לאותו רחוב, רואה את השלט, נכנס. היא שם, מחייכת, "זוכרת אותי?" היא צוחקת, "הבחור שצחק מהשירה." אני אומר, "כן, בואי נעשה שוב." אנחנו נכנסים לחדר, אותו ריח, אותם נרות. היא מתחילה לעסות, ידיים חמות, ואני אומר, "תשירי משהו." היא פותחת בפה, שרה "בואי כלה" אבל מזייפת נורא, ואני צוחק מיד. זה מתחמם – היא יורדת, שרה בין ליקוקים, אני קשה כמו אבן. אנחנו עוברים לסקס, היא מלמעלה, שרה שיר אהבה, אני תופס אותה, דופק חזק, צוחקים יחד. "אתה אוהב את זה," היא אומרת. אני גונח, "כן, הטוויסט שלך." אנחנו גומרים, שוכבים, היא שרה שיר שקט, אני צוחק, "את זמרת אמיתית."
אני יוצא, נוסע הביתה, חושב על הכל. הטיול הפשוט הפך למופע פרטי, עם סקס וצחוקים. אולי פעם אביא חבר, נעשה דואט. או שלא, כי זה שלי – זיכרון מצחיק מהצפון, עם קול נוראי שממשיך להדהד. וואלה, החיים מלאים טוויסטים, כמו שיר גרוע אבל ממכר. מי צריך עיסוי רגיל כשיש קונצרט כזה?
