הדירה המלוכלכת אבל הסקסית בבאר שבע

יא, חבר'ה, תקשיבו לסיפור הזה כי הוא ממש מלמד אותי שוב ושוב שלא צריך לשפוט ספר לפי הכריכה, או במקרה הזה – דירה לפי השכונה. אני בן 29, נוסע המון בישראל, ומדי פעם אני מחפש קצת הרפתקה בדירות דיסקרטיות כאלה, בלי סיבוכים גדולים. הפעם זה היה בבאר שבע, כי הייתי בדרום לעבודה קצרה ורציתי לסיים את היום במשהו כיפי. ראיתי פרסומת באתר, תמונות של בחורה חמודה, שחומה, עם חיוך רחב, וכתוב "דירה דיסקרטית בבאר שבע, אווירה חמה, בוא תראה". שלחתי הודעה, קיבלתי כתובת – רחוב צדדי בשכונה דרומית, לא במרכז העיר. חשבתי לעצמי, "יאללה, נראה מה יקרה, מקסימום אברח אם זה מפחיד."

אני נוסע לשם בערב, השמש שוקעת, והשכונה נראית קצת מפוקפקת – רחובות חשוכים, פנסי רחוב שבורים, כמה מכוניות ישנות חונות בצד, וריח של זבל באוויר. אני הולך ברגל מהחנייה, מסתכל סביב, רואה כמה בחורים יושבים על מדרגות, מעשנים, מביטים בי כאילו אני זר. "פאק," אני חושב, "זה נראה כמו סרט פשע, לא דירה סקסית." אבל אני ממשיך, מגיע לבניין – בניין ישן, ארבע קומות, צבע מתקלף, דלת כניסה חורקת. אני עולה במדרגות, קומה שנייה, דופק בדלת. שומע צעדים, הדלת נפתחת, והנה היא – נקרא לה מיה, בחורה בערך 25, שחומה, עם שיער שחור ארוך, לובשת חולצה קצרה וג'ינס צמוד. "היי, בוא פנימה," היא אומרת בחיוך, קול רך עם מבטא קל, אולי מהדרום.

אני נכנס, והדירה מפתיעה אותי – גדולה, סלון רחב עם ספה נוחה בצבע אדום, שולחן קטן, ומוזיקה סקסית מתנגנת מהרמקולים, איזה R&B איטי שנותן אווירה לוהטת. אבל מיד אני רואה את הלכלוך – רצפה עם כתמים, אבק על המדפים, מטבח קטן בצד עם כלים בכיור, וריח קל של סיגריות ישנות. זה לא נורא, אבל לא מה שציפיתי – חשבתי על משהו נקי ומסודר, כמו בפרסומות. "שב," היא אומרת, מושיטה לי כוס מים, ואני מתיישב על הספה, מרגיש את הבד הרך אבל רואה כתם קטן בצד. "המקום נחמד," אני אומר, מנסה להיות מנומס, אבל בלב חושב "יאללה, זה קצת מלוכלך, אבל היא חמודה."

אנחנו מתחילים לדבר – היא מספרת שהיא גרה כאן כבר חודשיים, עובדת בזה כדי לשלם שכר דירה, "באר שבע זולה, אבל החיים לא." אני צוחק, "כן, השכונה נראית... מעניינת." היא מגחכת, "כן, קצת סטרימית, אבל דיסקרטי, אף אחד לא שואל שאלות." המוזיקה ממשיכה, היא קמה, מתקרבת, יושבת לידי, היד שלה על הירך שלי. "בוא נירגע," היא אומרת, מנשקת אותי בעדינות. אני נכנס לזה, מנשק בחזרה, והעניינים מתחממים מהר – ידיים בכל מקום, היא מושכת אותי לחדר השינה. החדר קטן, מיטה גדולה, אבל שוב – סדינים לא הכי נקיים, מנורה עם אהיל מאובק. "פאק," אני צוחק בלב, "זה כמו סטודנטיאלי, לא סקסי." אבל היא לוהטת, מתפשטת, גוף יפה, עור חלק, ציצים מושלמים, ואני שוכח מהלכלוך.

הסקס מתחיל – היא למעלה, זזה חזק, נאנחת, "כן, ככה!" אני תופס אותה, הופך אותה, דופק חזק, הזיעה זולגת, המוזיקה ברקע מוסיפה קצב. זה טוב, פרוע, היא צורחת קצת, נושכת לי את הכתף, ואני צוחק כי הלכלוך לא מפריע – הספה בסלון הייתה נוחה אבל כאן על המיטה זה אפילו יותר כיף. "אתה חזק," היא לוחשת, ואני עונה, "את סקסית." אנחנו גומרים, מתנשפים, שוכבים שם, והיא מציתה סיגריה, מציעה לי. "לא, תודה," אני אומר, אבל צוחק על הכל – "המקום קצת מלוכלך, אבל את מפצה על זה." היא צוחקת, "כן, אני יודעת, אני משפצת עכשיו, צבע חדש בקרוב." אני חושב לעצמי, "טוב, לפחות יש תירוץ."

אנחנו קמים, חוזרים לסלון, היא שמה עוד מוזיקה, משהו מהיר יותר, ואנחנו שותים בירה מהמקרר – קרה, נחמדה. "השכונה מפחידה אותך?" היא שואלת, ואני מודה, "קצת, הרחובות חשוכים." היא צוחקת, "אל תדאג, כאן בטוח, אני מכירה את כולם." אנחנו מדברים על באר שבע, היא מספרת על החיים כאן, "עיר סטודנטים, כיף אבל קשה." אני מספר על הטיולים שלי, "אני מהצפון, כאן חם מדי." הלכלוך עדיין שם – כוסות מלוכלכות על השולחן, אבל האווירה לוהטת, היא נוגעת בי שוב, "רוצה עוד סיבוב?" אני צוחק, "בטח, אבל תנקי קצת." היא מגלגלת עיניים, "מחר, עכשיו בוא." והסקס חוזר, הפעם על הספה, נוחה אבל עם כתמים, ואני צוחק תוך כדי כי זה לא הרס את הכל – להיפך, זה הוסיף איזה טעם אמיתי, לא מזויף. היא לוהטת, זזה כמו משוגעת, ואני נהנה מכל רגע, שוכח מהשכונה הסטרימית בחוץ.

והסקס על הספה היה עוד יותר פרוע, כי הספה הזאת, למרות הכתמים, הייתה רכה כמו ענן, והיא קפצה עליי כמו טיגריס, צורחת "כן, תמשיך!" ואני דוחף חזק, הזיעה מערבבת עם הריח הקל של הלכלוך מסביב. המוזיקה ממשיכה להתנגן, קצב מהיר עכשיו, משהו היפ הופ סקסי, והדירה הגדולה הזאת מרגישה כמו זירה פרטית – קירות צבועים בצבע דהוי, תמונה עקומה על הקיר, אבל זה לא מפריע, להיפך, זה מוסיף איזה טעם גס, אמיתי, לא כמו דירות נקיות ומזויפות בתל אביב. "פאק, את לוהטת," אני לוחש לה, והיא צוחקת, "כן, והמקום הזה? הוא לוהט איתי." אנחנו מתגלגלים על הספה, היא תופסת אותי מלמטה, זזה במהירות, העיניים שלה נוצצות, ואני חושב לעצמי "יאללה, השכונה בחוץ נראית כמו גיהנום, אבל כאן זה גן עדן מלוכלך."

אחרי הסיבוב הזה אנחנו קמים, מתנשפים, והיא הולכת למטבח הקטן, פותחת את המקרר – יש שם בירות, פירות, אבל גם כמה צלחות מלוכלכות על הדלפק, זבוב אחד מסתובב. "רוצה משהו?" היא שואלת, מושיטה לי תפוז, ואני לוקח, קולף אותו תוך כדי שאני מסתכל סביב – הדירה גדולה, סלון רחב, חדר שינה נפרד, אבל הרצפה עם שטיח ישן מוכתם, חלונות עם וילונות דקים שמכניסים אור מהרחוב החשוך. "למה לא ניקית?" אני שואל בצחוק, לא כדי להעליב, אלא כי זה מצחיק אותי. היא מושכת בכתפיים, "אין זמן, אני עובדת כל היום, ומשפצת קצת – צבע חדש בקרוב, תראה." היא מצביעה על פחית צבע בפינה, ליד ערימת בגדים זרוקים. "באמת? זה יהיה כמו מלון?" אני צוחק, והיא דוחפת אותי בכתף, "יותר טוב, כי אני כאן."

אנחנו חוזרים לספה, שותים בירה קרה, והיא מספרת על עצמה – "אני מבאר שבע, גדלתי כאן, השכונה הזאת? היא לא רעה כמו שנראית, אנשים טובים, אבל כסף אין." אני מהנהן, "כן, אני מהצפון, שם הכל יקר אבל נקי." היא צוחקת חזק, "נקי? זה משעמם! כאן זה אמיתי, מלוכלך אבל חי." השיחה זורמת, המוזיקה ברקע מרככת את הכל, ואני מרגיש נוח למרות הלכלוך – האבק על הטלוויזיה, הכלים בכיור, אבל הספה נוחה, החדר חמים, והיא קרובה, נוגעת לי ביד. "בוא נעשה עוד," היא אומרת, קורצת, ואני לא מתנגד – אנחנו קופצים שוב, הפעם בחדר השינה, על המיטה הגדולה עם סדינים מקומטים, ריח קל של בושם מעורב בסיגריות. היא פרועה, נושכת, צורחת, "חזק יותר!" ואני דופק, מרגיש את הגוף שלה רוטט, והלכלוך מסביב הופך לחלק מהעניין – כמו סקס בסרט ישן, לא מושלם אבל לוהט.

בשלב מסוים היא קמה, הולכת למקלחת – "בוא, נתקלח יחד," היא אומרת, ואני הולך אחריה. המקלחת קטנה, אריחים ישנים עם קצת עובש בפינות, מים חמים אבל זרם חלש, אבל היא סבונית אותי, צוחקת, "תראה, אני מנקה אותך לפחות." אנחנו מתנשקים תחת המים, ידיים חלקות מסבון, והסקס ממשיך שם – נגד הקיר, רטובים, צוחקים כי אני מחליק קצת על הרצפה המלוכלכת. "פאק, זה מסוכן," אני אומר, והיא צוחקת, "כן, אבל כיף!" אנחנו יוצאים, מתייבשים במגבות לא הכי נקיות, חוזרים לסלון. הדירה הגדולה מרגישה עכשיו כמו בית, למרות הכל – השכונה הסטרימית בחוץ, הרחובות החשוכים, אבל בפנים חם, סקסי, עם מוזיקה שממשיכה להתנגן.

אנחנו יושבים, אוכלים פיצה שהזמנתי בטלפון – "אל תדאג, השליח מכיר את השכונה," היא אומרת – ואני צוחק על הכל. "חשבתי שזה יהיה נורא, עם הלכלוך," אני מודה, והיא מחייכת, "רואה? זה לא הרס כלום, להיפך." היא מספרת על השיפוץ – "אני צובעת את הקירות לבן, קונה ספה חדשה, אבל עד אז... זה מה יש." אני חושב לעצמי "יאללה, האירוניה – שכונה מפוקפקת, דירה מלוכלכת, אבל הסקס הכי טוב שהיה לי מזמן." אנחנו מדברים עוד, על חיים, על טיולים, והיא אומרת "תחזור, בפעם הבאה יהיה נקי." אני צוחק, "בטח, אבל אל תנקי יותר מדי, זה חלק מהקסם." הלילה ממשיך, עוד בירה, עוד נגיעה, והדירה הזאת, עם כל הלכלוך שלה, הופכת למשהו שלא אשכח – גדולה, נוחה, לוהטת, למרות הכל. השכונה בחוץ שקטה עכשיו, רק רוח קלה, ואני מרגיש מבסוט, צוחק על עצמי כי חשבתי לברוח בהתחלה.

והפיצה הייתה חמה ומטפטפת גבינה, אנחנו יושבים על הספה הנוחה הזאת, עם הכתמים שלה והכל, והיא נוגסת גדול, צוחקת כי הרוטב נוזל לה על הסנטר. "תראה אותך, כמו ילדה," אני אומר, מנגב לה עם מפית, והיא דוחפת אותי, "תשתוק, אני רעבה אחרי כל זה." הדירה הגדולה מרגישה עכשיו כמו מקום מוכר, למרות האבק על המדפים והרצפה שצריכה שטיפה – הסלון רחב, המוזיקה עדיין מתנגנת בשקט, איזה שיר R&B סקסי שגורם לנו להסתכל זה על זה שוב. "באמת משפצת?" אני שואל, מסתכל על פחית הצבע בפינה, ליד ערימת הכביסה. היא מהנהנת, "כן, התחלתי לבד, צבעתי חדר אחד, אבל אין זמן – לקוחות, חיים, אתה יודע." אני צוחק, "כן, ובלי ניקיון זה חלק מהשיפוץ?" היא זורקת עליי כרית, "טיפש, מחר אני מנקה, מבטיחה. בפעם הבאה תראה, כמו סוויטה."

אנחנו ממשיכים לדבר, היא מספרת על השכונה – "כאן גדלתי, הרחובות חשוכים אבל האנשים טובים, לא כמו שזה נראה מבחוץ." אני מודה, "בהתחלה חשבתי לברוח, נראה מפחיד." היא צוחקת חזק, "רובם ככה, באים מפוחדים, יוצאים מאושרים." המוזיקה משתנה לשיר איטי יותר, היא קמה, מושיטה יד, "בוא נרקוד קצת, כדי לעכל." אני קם, למרות שהרגליים עייפות, והיא נצמדת אליי, זזה לאט, הגוף שלה חם ורך, ידיים על המותניים. הריקוד פשוט, לא מקצועי, אבל סקסי – נגיעות, נשיקות קלות, והלכלוך מסביב נעלם, כאילו הדירה הזאת בנויה בשביל רגעים כאלה. "אתה חוזר?" היא לוחשת, ואני אומר, "אם תנקי, אולי." היא צוחקת, "גם אם לא, תחזור."

הזמן טס, השעון מראה כבר מאוחר, אבל אני לא ממהר – אנחנו חוזרים למיטה, הפעם לאט יותר, סקס רך, עם ליטופים ארוכים, היא נאנחת בשקט, "זה טוב איתך." אני מרגיש את הסדינים המקומטים מתחתינו, הריח הקל של הלכלוך, אבל זה לא מפריע – להיפך, זה מוסיף איזה טעם אמיתי, כמו חיים לא מושלמים אבל לוהטים. אנחנו גומרים שוב, שוכבים צמודים, והיא מציתה סיגריה, נושפת עשן לתקרה. "סליחה על הבלאגן," היא אומרת פתאום, "אני יודעת שזה לא אידיאלי." אני צוחק, "יאללה, זה מה שהפך את זה לכיף – שכונה סטרימית, דירה מלוכלכת, אבל את סקסית כמו שצריך." היא מחייכת, "רואה? הסביבה לא הרסה כלום, להיפך."

בסוף אני קם, מתלבש, מסתכל סביב – הדירה הגדולה הזאת, עם הספה הנוחה, המוזיקה הסקסית, והלכלוך שצחקתי עליו כל הערב. "תודה," אני אומר, נותן לה כסף, מוסיף טיפ, "היה מדהים." היא מחבקת אותי בדלת, "תחזור, בפעם הבאה נקי." אני יוצא למדרגות, הבניין חשוך, הרחובות עדיין מפוקפקים עם פנסים שבורים, אבל אני לא פוחד – הולך למכונית, מניע, וחוזר צפונה. בדרך אני חושב על הכל, צוחק לעצמי – "פאק, מי חשב שדירה מלוכלכת תהיה כזאת לוהטת?" השכונה נראתה כמו סיוט, אבל בפנים זה היה גן עדן פרוע, עם סקס טוב ובחורה שגרמה לי לשכוח מהבלאגן. האירוניה – כמה פעמים חיפשתי מקומות נקיים ומסודרים, ודווקא כאן, עם הכתמים והאבק, זה היה הכי זכור. יאללה, זה החיים – סביבה גרועה לא תמיד הורסת את החוויה, לפעמים היא רק מוסיפה טעם. אני מגיע הביתה, זורק את עצמי על המיטה, וחושב "אולי אחזור, גם אם לא נקי."